צפונה

עד כה : מאז טורי האחרון , שנכתב באנגלית מפאת קהלו (הסקנדינבים מסוקרני קרני השמש שזורחת לנו מהתחת , שם במדינת ישראל ) ביליתי שבוע וחצי בישראל ולאחר , בדילוג גיאוגראפי כמעט בלתי נתפס מבן גוריון , לבודפשט , לשטוקהולם , לקירונה ולאננונטקיו . אני מתנצל על כך שלא עניתי למיילים לאחרונה . האינטרנט זמין פה בנקודה אחת בביתה של אנה וזה קצת מרגיז וקצת "סדנת גמילה".תמונות ומסקנות מעניינות בטור הבא (קצת קצר לי הזמן , כאמור)

חמישה רגעים שלא אשכח מביקורי בארץ :

1. הרגע שבו גיליתי שהנהיגה על הקטנוע חרוטה בי עמוק מכדי שתהורר תמיהה . כמו הרגלים אחרים שנפלאתי בקיומם ,כקיאק המשייט נינוח אל מול גלי תענוגות המאיימים לשצף ולהעיף .
2. הרעב לאוכל מבחוץ . לא אוכל להסביר את השתקנות שהפלגתי בה בטורי לגבי רעב מסוים. לא הרעב לאוכל ממש אלא לנורמטיביות של מזון . לשבת בבית קפה או בחומוסייה ולא לחרוד לתקציבו של יום . השארתי בכיסיי 1700 ש"ח לשלושה השבועות האלה והחלטתי שהפיצויי ימלא את החוסר. כן , איני זקוק לזה עוד .
3. הדאגה לאבי , שהתבוטל זה לא מכבר . אני יודע שהוא מורה מיוחד ומצויין שהצליח לגרום לחולם שכמוני לאהוב מתמטיקה (אחרי שנים של הצלפות שברים וחזקות ) עבור מה שאנשים כמוני וכמו אבא שלי לעולם לא נצליח להיות . אדישים ליופייה ומשתמשים בה ללא התפעמות וללא בלבול . הדאגה הזאת הולידה את האתר שלו www.mathyaron.com ואת מסע הפרסום שהוביל מצידו לשני לקוחות חדשים . התחושה שגם מארצות ההאסקי אוכל לשפע בדאגתי אל אושרו ותחושת החיוניות שאני כל כך אוהב לראות בעיניו המנצנצות מנעימה את זמני.
4. השלווה שהייתה לי בטיול עם רביד לעין עקב . תחושה  שחזרה אלי בנסיעה ברכבת לאחר קריאה ב"ביתו שבמדבר" , של שהות עם אהובה בביתה . יש אנשים שחיים במאה מטר רבוע או בארבעים אם לא שפר עליהם מזלם איפשהו באבן גבירול , או בציריך , ויש כאלה שגרים ברכוש לא שלהם ולא של איש בלב מדבר עם שתי קרני שיבה .
5. השיחה עם נתיב בחדר שלי . מעולם הייתה לי איזו תחושת סטריליות בחדר . כמו היה חדר ניתוחים לספרי מחשבים ומוזיקה , הפעם נפתח והתבלגן לו בציוד מטיילים , גרמני מקפיא בשנינותו , ובשיחות כואבות יותר ופחות . שיחה אחת עם נתיב על עתיד ועבר עזרה לשנינו להבין אחד את השני יותר טוב . מעולם הייתה בינינו אהבה שנכתבה בכעס , בשונות בלתי נתפסת ובחוש הומור שאף אחד לא יוכל להבין . בחדר ההוא חשתי שאנחנו מורידים מעט מן הכעס .

סידור החומוס , כפי שטעמתי בישראל :

1. אבו אדהם הנצחי בקרליבך , ואוי אוי אוי שלא הייתי במקור ביאסיף .
2. חליל ברמלה , ולו בכדי לראות את מישה מתענג ביום חגיגות יום הולדתו .
3. אבו גוש עם מריה קמילה ועודד , על חיוכו המקסים והממזרי שהשכיח שיש שפלי רוח שמעיזים לכנות את החומוס הזה הטוב בישראל
4. אבו גוש עם דוד והשוויצרים . כסיפתח לטיול במצדה ובים המלח . לפעמים נדמה שלתיירים יש רק מסלול אחד במדינה הצפופה שלנו .

למה הטבילה הזאת בישראל הייתה חיונית ?

1. לסיים את התואר הארור בהרצאה כמעט הזויה על סמינר שכתבתי הרבה לפני שנסעתי
2. להיזכר בחום הבלתי נתפס של יולי אוגוסט גולש לספטמבר , בלוויית יורה שאינו מרחם על החול המדברי שבהרי ירושלים .
3. חידוש הספרייה שאני סוחב בתיקי ,וריקון זכרונות וציודים לא נחוצים לארונות הבית .
4. ההיכרות המחודשת והמענגת עם הטבע העצום שנמצא בשבדיה . עם עלים שמצהיבים להם פה ושם ומזכירים שאני פה לסתיו וקצת חורף ושיהיה מעניין מאוד וכדאי לזקוף אוזניים.למעלה מזה , ההיכרות המחודשת עם דברים שאני ממש לא אוהב באופי השבדי או הסקנדינבי ושלא זכרתי שאין בישראלי . לחייכם!

עשר מילים :

בודפשט:סטודנטים ישראלים מגלים את מנעמי החיים השלווים ומסתגרים בעצמם,וגולאש.

שטוקהולם :לוחמת חירות פלסטינאים ,שותפה לריצה בעיר משעממת ומעיקה בקורה העז.

הדרך לאנונטקיו :עצים , עצים ,עצים , ורכבת לילה נעימה ,120ש"ח,1500ק"מ .

ושלושים מילים על פינלנד בנתיים :

אני באנונטקיו כבר ארבעה ימים . התנאים מאתגרים מאוד אבל זאת חווייה מרתקת ואני מוצא את עצמי בוחן רוטינות של עבודה ויחסים עם אנשים . הכלבים ואני עוד לא מתחברים, אבל אתמול רצתי עם אחת מהם כשאני קשור אליה וזה היה כל כך כיף וכל כך משחרר שנזכרתי למה באתי .