ימי הדלתות אוקטובר 29, 2009

Posted by noyrotbart in חמש הכי.
trackback

לפני הכול

בעשרת הימים האחרונים סיימתי את חובותיי לגברת בחוות הכלבים באנונטקיו, והדרמתי לישראל הקטנה , ב Faxe ladepladts  , שעה דרומית לקופנהגן, במה שהיה שליש המסלול שלי בטיול האופניים וסביבה מוכרת ואהובה במיוחד ( החוף המזרחי של דנמרק ) . אני נמצא כעת בתחילתו של השבוע השני למכירות ציורי השמן .

שיר לשמוע בזמן שקוראים

אוקיי , לא שיר גאוני . אבל השפה הדנית תמיד עושה לי משהו

חמש מסקנות ראשונות לגבי העבודה

• זאת הדרך הכי פשוטה שאני מכיר לעשות את מה שבעצם רציתי לעשות תמיד . לשבת עם זרים מוחלטים בבית שלהם לשעה , עם קפה , לשמוע על החיים שלהם ועל המדינה שבה הם חיים. לספוג השראה ולייצר אחת שכזאת .
• קל מאוד להשתמש בכלים לא ראויים בכדי למכור ציורים וכמה שיותר (כמו לספר סיפורי כזבים על מקור התמונה , או ל"דחוף" תמונה ללקוחות ) , ולי קל מאוד להבין איפה הקו שלי עובר בכדי לשמור על המוסריות שלי. ההדרכה שאנחנו עוברים וההסברה שקיבלתי לא מעודדים להשתמש בכלים שכאלה , ואף הולכים נגדם . אבל בפועל אני חושד שבפיתוי שעומד בפתח יש כח שקשה לעמוד בפניו בנסיבות הרגילות של הגעה לעבודה כזאת . לזכות ראש הצוות והחבר'ה פה יאמר שהם מכבדים את זה ואני מניח שכל עוד אשמור על מכירות סבירות , זה לא יהווה בעיה .
• אני מוצא דימיון רב בין עמידה בדלת ושאילת השאלות הראשונות לבין תפיסת "טרמפ לחץ" . למי שלא מכיר את המושג , שוו בנפשכם חרד"לניק מגיח ברמזור , דופק אפרקדן על חלון הרכב ושואל בעדינות אם אתם מגיעים ליוקנעם , בשני המקרים יש הצעה שיש בה מן הלא לגטימי מבחינה חברתית , והרבה כיף והזדמנויות שונות משני הצדדים , לעניין מצד נותן הטרמפ (או קונה התמונה ) .
• אם אני ממשיך את קו המחשבה הזה . המסקנה שהייתה לי בטרמפים בנורווגיה עוזרת להפליא גם כאן , בטיול הטרמפים השתדלתי שלא לשנוא את מי שלא עצר טרמפ, מהרגע שבו התייחסתי לצד של הנהג ולסיבות שלו שלא לעצור , החששות והפחדים בשילוב אי נוחות וכולי . פה זה אפילו ממש קל כי אני לא הייתי עונה למוכרים מדלת לדלת אז בחיי שקל לי מאוד כשאומרים לי "לא תודה " , או אפילו "אני מזמין משטרה , לך!" (קרה פעם אחת , ומיד אחר כך צחקנו אני ושני מארחיי לשעה קלה על כוס קפה בבית הסמוך על הזקנה הנוירוטית )
• אפשר לעשות כמות אדירה של כסף בעבודה הזאת , את העמלה אני  קובע עצמאית בהתאם לשיקולים שאני  עורך , והציורים בהחלט באיכות ראויה . מצד שני , זה עוד יקבע במהלך התקופה והעבודה ברמה העקרונית לא מתאימה לכל אחד לדעתי

חמישה ביטויים ש"רצים" בדירה

• "כססף, כססף!" , נאמר עם ס' נחשית , הפנייה לבעל החברה שחומד לצאן
• "מעמיד לי את הזין , אחי" ג'ניה מפליא בהליכות ונימוסים
• "הדס פישר היא מכונת כסף " , הפנייה נוספת לבעל החברה , שמעריץ (ככה"נ) מוכרים נחושים במיוחד
• "לפרק לו את הבית" ביטוי שקשה לי איתו אבל הוא משעשע , כשאתה מרגיש שתוכל למכור פה מספר עצום של ציורים .
• נוי סאן – הכינוי החדש שלי , לעיתים גם "נוי סאן הדני "

חמישה מהמוכרים שאיתי בבית

• אייל – אילתי עם הבעת פנים רפוייה שמכה את התחזיות המוקדמות ומתגלה כאדם עם לב של דובון אכפת לי והומור נמוך ומבעית באותה מידה שהוא גאוני בעיני .
• ג'ניה – חבר של אייל מהבית , מזכיר לי מאוד בחור בשם מתן שהיה מסתובב אצלנו בשכונה , ים של כישרון וחריפות שמסתתרים מאחורי אישיות שנבנתה בילדות קשה , כזאת שנחצבה עד שהייתה מוכרחה לההיפך לסלע מדרוני ומחודד שהצורך להבעה ולתשומת לב , יוצר מוכר בחסד , קוסם שמפליא גם את חדי העין , ובעל פה של מוכר באסטות שאישתו עזבה אותו לטובת ערבי מהמשולש .
• לולו ונוגה – זוג מעמק יזרעאל שמנסה להרגיש שלא מכר את עצמו בארבעת החודשים שבהן עבד פה , הם עוזבים היום וחבל לי כי השיחות איתם זרמו , מאידך מתברר שזה לפי שעה בסדר היות ואני מצרף אותם ל Couch surfing  ואני מרגיש שטוב להם לא להיות פה יותר .
• מארק – אסטרו פיזיקאי לעתיד שנכון לעכשיו הוא מוכר בעל יכולות רטוריות לא חריפות במיוחד , מה שמונע את הפיכתו לכזה שמרוויח . בנוסף , מישהו נתן לו את הקול של אלוהים.
• מקס- גם מהעמק , מוכר כבר שנה וחצי ציורי שמן ונראה שכבה אורו ברמה הכלכלית .  הוא מתקשה שלא לשנוא את העבודה וזה כואב לראות בחור כל כך נחמד מתמודד עם דברים שכאלה .

חמישה דברים כיפיים שבכל זאת הצלחתי לדחוס בימי ההאסקי

 

 

 

• נסיעה על אופנוע שלג
• חטיבת עצים (סופסוף!)
• אהבה  ללא תנאים לפרינסס , כלבת העל של החווה
• ההבנה שאני רוצה לעשות Ski bumming  ( עבודה זניחה והרבה סקי )
• הזוהר הצפוני

חמישה דברים מעניינים לגבי קירונה (העיר הצפונית בשבדיה שבה התארחתי ליומיים )

• רוב התושבים עובדים במכרה העצום שלהם , שמצידו מספק למדינה בערך מיליארד דולר בשנה
• הסאמי שהביא אותי בטרמפ לשם סיפר שהם שוקלים להזיז את כל העיר כמה קילומטרים לכיוון מזרח , מפני שהם רוצים להמשיך לחצוב את הנחושת בזווית לתוך הקרקע של העיר
• מעט הסטודנטים שנמצאים שם( אין אוניברסיטה כמובן ) לומדים חינוך לתיור חוץ ומכפילים בערך את מספר הצעירים מגיל 20-25 בעיר . המארח שלי יואקים לקח אותי למסיבה בערב היחיד שבו הייתי שם שהזכירה במשהו כמה סצינות מ Fucking amal

• אתר הסקי שלהם נפתח ביום שבו הגעתי , אך למרבה הצער ולחוסר המודעות לא טרחתי להביא את הסנובורד לטיול שגילה את פלאות האתר
• תופעת בימבה (היכולת לראות המון פריטים של משהו שיש לך , כמו לחפש חיפושית בכבישים ) הראתה שיש שמונה מכלאות האסקים באיזור .

עתיד נראה לעין

העבודה הזאת קלה בעיניי וכיפית וריווחית אבל הבעיות הלוגיסטיות (ובעיקר תנאי המחייה שנגזרים בשעה שחיים עם ישראלים אחרים בני 23 , על אי הסדר האינהרנטי שלהם ) ובעיקר התאווה לשלג גוזרים את התוכנית הבאה . יצרתי קשר עם אתר סקי בצרפת שאליו כנראה אלך להתנדב החל מתחילת דצמבר , אבל לבנתיים אני נהנה מאוד לדבר עם אנשים , להרוויח כסף נדרש ולהתענג קצת על היכולת החדשה שלי לקבל סיטואציות חברתיות בקלילות . אה , כן , והיום אני בקלן!